המהפכה החשמלית מקבלת את הזרקור בזכות הרכבים החשמליים, הקורקינטים והגגות הסולאריים. אבל יש צד שכמעט לא מדברים עליו, והוא מה קורה לכל הסוללות האלה כשהן מסיימות את חייהן.
אוצר קטן בתוך כל סוללה
סוללת ליתיום מכילה מתכות יקרות וקריטיות כמו ליתיום, קובלט, ניקל ומנגן. אלה חומרים שאינם מתחדשים, יקרים מאוד לכרייה, וקיימים בכמות מוגבלת באדמה. כריית המתכות האלה היא תהליך עתיר אנרגיה, שעלול לפלוט תחמוצת גופרית ולגרום לגשם חומצי. מנגד, אם זורקים סוללה לפח הרגיל, אותן מתכות כבדות מחלחלות לקרקע, מזהמות את מי התהום ופוגעות במערכת האקולוגית.
למה זה תהליך כל כך מסובך
מיחזור סוללה רחוק מלהיות פשוט. תחילה אוספים את הסוללות בנפרד, משנעים אותן כחומר מסוכן, ממיינים לפי סוג וכימיה, מפרקים בזהירות כדי למנוע התלקחות, גורסים את התאים ולבסוף מפרידים ומזקקים את המתכות העדינות שאפשר למכור לשימוש חוזר. בישראל פועלים כבר מספר מפעלים מתקדמים, וביניהם מתקן בדימונה למיחזור סוללות רכב חשמלי, הראשון מסוגו במזרח התיכון, שמסוגל לקלוט עשרות טונות של סוללות מסוגים שונים. במקביל, החוק מחייב כיום יבואני סוללות לעמוד ביעדי מיחזור, מה שמגדיל בהתמדה את כמות הסוללות שמגיעות לטיפול מסודר.
בזן והמעבר לכלכלה מעגלית
כאן נכנס לתמונה ההיגיון התעשייתי הרחב. גופים כמו בזן, שצברו ידע עמוק בתהליכי הפרדה, זיקוק והשבה של חומרי גלם, נמצאים בעמדה ייחודית להוביל את התחום הזה קדימה. אותה מומחיות שנבנתה לאורך עשורים בטיפול בחומרים מורכבים מהווה בסיס מצוין לפיתוח תהליכי השבה ומיחזור מתקדמים, שהופכים פסולת למשאב יקר ערך. זוהי בדיוק המשמעות של כלכלה מעגלית, שבה כל חומר שב למחזור הייצור במקום להפוך לזיהום.
הזמן לבחור בשותף הנכון
השבת מתכות מסוללות אינה רק שאלה סביבתית, אלא הזדמנות כלכלית של ממש להפחית את התלות בכרייה ולחזק את עצמאות חומרי הגלם של ישראל. תעשיות ויזמים שמחפשים לקדם פתרונות מיחזור והשבה אחראיים מוזמנים לשלב כוחות עם גוף תעשייתי מנוסה, וליהנות מניסיון, תשתיות ויכולת לתרגם חזון ירוק למציאות. העתיד שייך למי שיודע לראות בסוללה הישנה לא פסולת, אלא מכרה של אפשרויות.